החלטה בתיק ת"א 9073-07

1.         בפניי בקשה בכתב לפסילת חוות דעת המומחה מטעם בית משפט ד"ר טארק פאהום, ולחילופין מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטרי.

הבקשה הוגשה על ידי ב"כ התובעת בתום שמיעת הראיות, בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

2.         התובעת קטינה ילידת 2005 נפגעה כהולכת רגל בתאונת דרכים ביום 2.6.2007.

            לבקשת ב"כ התובעת, מינה בית המשפט בהחלטה מיום 13.5.2010 מומחה רפואי בתחום פסיכיאטרית הילד, חרף התנגדות ב"כ הנתבעת.

            המומחה הרפואי קבע בחוות הדעת מיום 24.6.2011, כי לא נותרה נכות צמיתה בתחום הנפשי, למעט נכות זמנית של 10% למשך שנה וחצי מיום אירוע התאונה, נכות זמנית של 5% לשנתיים נוספות.

3.         המומחה הרפואי זומן לחקירה נגדית על ידי ב"כ התובעת.

            ב"כ התובעת מנמק את הבקשה בכתב בין השאר, בטיעונים הקשורים למועד כתיבת חוות הדעת (חודש יוני 2011) אל מול מועד הבדיקה (חודש יולי 2010); העובדה כי המומחה לא הביא לחקירה נגדית את התרשומות שביצע במהלך הבדיקה; המומחה לא עיין במלוא החומר של המסגרת הטיפולית; לא צויינה בחוות הדעת הספרות המקצועית עליה הסתמך.

בתגובה בכתב מטעם הנתבעים נטען כי אין מקום להעתר לבקשה, כאשר המומחה עיין בחומר הרפואי שנשלח מטעם הצדדים, קבע נכות זמנית, לא נשלחו שאלות הבהרה וגם במהלך החקירה הנגדית לא שינה המומחה ממסקנותיו.

4.         מומחה רפואי משמש כעין זרוע ארוכה של בית המשפט והנחת המוצא היא כי הוא נוהג בתום לב, ללא משוא פנים ובהתאם לדין.

            הנחה זו לא נסתרה בעניינו של המומחה ד"ר טארק פאהום.

            מהחקירה הנגדית שהתנהלה בתיק זה שוכנעתי לקבוע כי מדובר במי שערך את חוות הדעת בהתאם לכישוריו, מיומנותו וניסיונו המקצועי.

            המומחה עומת במהלך החקירה עם פער הזמנים בין מועד הבדיקה למועד מתן חוות הדעת, הבהיר בהגינותו את הטעמים לכך, בדק את החומר העובדתי הקשור לקטינה, בשים לב לגילה בעת אירוע התאונה (כבת שנתיים), העובדה כי נחבלה כתוצאה מרכב הנהוג על ידי אביה, המסגרת הטיפולית פסיכולוגית והדינאמיקה המשפחתית.

            המומחה הרפואי נתן הסבר להתקדמות הטיפול על פני ציר הזמן, התיעוד הנוסף שהוצג לעיונו לגביו העיד כי: "אני אישית לא מאמין שיש שינוי גם לאחר שראיתי את החומר הנוסף שלא הוצג בפני." (עמ' 18 לפרו' ישיבת יום 27.12.12).

            ההתרשמות המקצועית של המומחה בסיום החקירה הנגדית זהה לאבחנה לפיה לא נותרה נכות צמיתה, אין צורך בבדיקה חוזרת (ראה עמ' 19 לפרו').

5.         לאחר עיון בבקשה בכתב, בתגובה, בחוות הדעת ובפרוטוקול הדיון, לא שוכנעתי כי יש מקום לקבל את הבקשה.

            מימצאי חוות הדעת לא נסתרו גם לאחר החקירה הנגדית, לא נותרה תמיהה שיהיה בה כדי להקשות על בית המשפט בקביעת המימצאים בתום שמיעת הראיות.

            אין המדובר באותם מקרים בהם נפסלה חוות דעת בגין פגם היורד לשורשו של עניין (מסמכים אסורים שהועברו לעיון המומחה או פגיעה כלשהי בשיקול הדעת העצמאי).

            "הבקשה לפסול חוות דעת לאחר שתוכנה הודע למבקש - ראוי לה, בשל כך, שתבחן במשנה זהירות. קל וחומר כך, מקום שהבקשה לבטל את מינוי הרופא באה לאחר שהרופא נחקר בבית המשפט על חוות דעתו. בשלב זה לא יטה בית המשפט למנות מומחה אחר תחתיו, ויבחן את האפשרות להסתפק בהערכת משקלן של חוות הדעת ושל העדות" (ראה סיפרו של השופט אליעזר ריבלין "תאונת הדרכים" מהדורה רביעית עמ' 690).

            בהתאם להלכה פסוקה בית המשפט לא ימהר לפסול חוות דעת מומחה ורק במקרים נדירים בהם מתעורר ספק בדבר משקל חוות הדעת או דיותה, ניתן לבחון אפשרות של מינוי מומחה נוסף, מה שאין כך בתיק זה.